יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

מסעדה / בית קפה biala

בית קפה biala
אוכל בסדר גמור, יש המבורג צמחוני,
מחירים סבירים ברף התל אביבי הגבוה.

חיסרון אחד גדול: למרות שיש אינטרנט אלחוטי, ויש חיבור יחיד לחשמל (על דלפק) הרי שנראה שלשבת לאכול ולגלוש זה לא כל כך מתקבל באהדה.

אז בית קפה/ מסעדה שמתאימים בעיקר לארוחות לא מאוד כבדות.
גם זה משהו חיובי :)

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

על מה מדברים ב: נחמה וחצי - בית קפה תל אביבי

היום ישבתי כמה שעות בבית קפה בתל אביב - נחמה וחצי
בית קפה נחמד.

במשך השלוש שעות שישבתי שם ישבו לידי 4 זוגות צעירים בסוג של דייט. (אצל אף מהם זה לא היה דייט ראשון אבל גם אף אחד מהם לא היה זוג ותיק).

בכל מקרה, בכל ארבעת הזוגות, הגבר הזכיר את אימא שלו לפחות כמה דקות מהשיחה.
איכשהו זה הגיע לאימא שלו.

אז כמובן שזה לא מדגם מיצג ובכל זאת....:)

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

הופעה תפילה קול/ מחול - מעבדה בירושלים

ב 27.10. היינו בהופעה שנערכה בירושלים (כן, כן).
הופעת מחול, פסטיבל קול ותנועה שנערך יומיים.

המעבדה,  מקום נעים בירושלים, מקום שאם היה עובר לתל אביב היה משמח אותי.

בכל מקרה, ערך מיוחד

  • עבודת "סוד היחוד" - סינפסה - קול ותנועה -
    • עבודת קול ותנועה של סמדר אימור ושותפים. 
    • עבודה מיוחדת במיוחד לאלה שמכירים את העבודות של סינפסה בפעם הראשונה
  • "שאול"
    • עבודה מיוחדת מאת עפרה אידל. 
    • יש כאלה שפחות אהבו את העבודה הזאת, ובאמת היתה טיפה בעיה של דיבור יתר בזמן העבודה
    • אבל החלק הראשון שלה המחול היה מיוחד ביותר
  • "אחד"
    • עבודה מעניינת של אליס דור - כה
    • עבודת מחול של גברים, מאוד מאוד מרשימה ביכולת הפיזית שלה
ערב מהנה

יום ראשון, 31 באוקטובר 2010

בית קפה הנרייטה

מי שעוקב אחרי הבלוג חיים בתל אביב מכיר את אהבתי לבתי קפה.
למעשה אני כל הזמן רוצה לכתוב על בתי קפה בתל אביב (ויש לי ניסיון לא מועט), אבל איכשהו אני נזכר לכתוב על זה רק כשמשהו מתפקשש ואז אני נפגש בחוסר רצון שלי לכתוב דברים שליליים.

אז...
קפה הנרייטה הוא מקום נעים לישיבה (שלא יורד גשם נעים לשבת בחוץ).יחד עם זאת יש לו מספר חשבונות
  • אוכל סביר, לא זול, אבל גם לא יקר. 
  • חיבור האינטרנט בו רציף ונוח (צריך להזין סיסמה)
  • יש אפשרויות לחיבור חוט חשמל למחשב
    • יחד עם זאת יש לעתים משהו לא יציב בחיבור לאינטרנט
  • החיסרון שלעתים הוא מלא, או חצי מלא ואז שומעים היטב את כל השיחות שנערכות בשולחנות מסביב - ריגול תעשייתי 
    • לנסות להשתדל לא לשבת בחוץ על "ריצפת העץ" (רק בצדד הרחוק אליה) מכיוון שכאשר המלצריות/ים הולכות עליו זה ממה מזיז אותו מה שהופך את החויה בקפה ללא נעימה
  • לסיכום אפשרי בהחלט לשבת שם
  • מקום נוח לישיבה 



קפה הנרייטה רחוב ארלוזורוב 186, פינת רחוב סולד טלפון: 03-6911715


בדיקה בטחונית באיכילוב ובאוטובוסים

לפני מספר שנים, בתקופת הפיגועים הגדולה, התניידתי בתל אביב גם באוטובוסים.
מידי מספר תחנות עלה מאבטח, ערך בדיקה באוטובוס, חפצים חשודים, פחים...וירד. 

באחד הפעמים עלה מאבטח מהדלת הקדמית, לא בדק כלום והלך לרדת בדלת האחורית. 

עצרתי אותו ואמרתי לו, רגע, יש פה פח אולי תבדוק...
הוא אמר לי אין צורך שאבדוק בכל מקרה אין פה שום פצצה. 
איך אתה יודע שאלתי?
אילו הייתה פצצה לא הייתי עולה על האוטובוס. אתה חושב שהייתי מסכן את עצמי בשביל כמה שקלים?

(אינני חושב כמובן שזה אופייני רק לתל אביב).

נזכרתי בסיפור הזה הבוקר. הייתי צריך ללכת לבקש מישהו באיכילוב. המאבטח בכניסה "בדק" את האנשים והתיקים תוך כדי שיחה טלפונית ערה. 
הערתי לו שכך קשה לבדוק (כאילו שהוא לא יודע).
הוא אמר לי, כן, אבל שיחה פרטית הרבה יותר חשוב מהבדיקה...

גם פה חייכתי. מה אפשר להגיד על תגובה כל כך מוחצת...

 

יום שבת, 30 באוקטובר 2010

נערה עם קעקוע דרקון - ביקורת סרט

אני אתחיל מהסוף: הסרט נערה עם קעקוע דרקון הוא סרט טוב.
אוהבי הגאנר (מתח אינטגלנטי) חייבים ללכת לראות.

מדובר על סרט מתח, אבל לא מידי. יש בסרט מספר קטעים אלימים, אבל הסוף הוא טוב.

תמיד אומרים שהספר יותר טוב. הספר אכן יותר טוב כיאה לספר. אבל בהחלט העיבוד הוא מצוין, ונראה שהבחירות של יוצרי הסרט על מה לוותר ותמה להוסיף הן מעולות.

הסרט הוא חלק משלושה ספרים שכתב הסופר סטיג לרסון (יתכן שהתכוון לכתוב יותר),
בספר ניתן למצוא עלילות משנה רבות, שלא מופיעות בסרט.

זה עצוב שהסופר סטיג לרסון לא ראה את ספריו מפורסמים וזוכים להצלחה עצומה כזאת.

ולסיכום: מומלץ ביותר לאוהבי הג'אנר.

והערה קטנה לקולנוע רב-חן: זה טפשי להציג בפרסומות את החלק השלישי של הסרט... זה טיפה מרגיז ועלול להרוס את המתח של הסרט הראשון!

יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

ריטואל הנחת תפילין ברכבת ישראל

יצא לי לנסוע ברכבת (נו, לפעמים יוצאים מתל אביב :)

זאת הייתה אינטראקציה  מוזרה לי:

אחד הנוסעים, בחור סביב גיל 23, מלא משהו, נגע בחרדי שעבר שם, שהסתובב אליו
אמר לו את המילה תפילין (אפילו לא היתה שם בקשה או מילה נוספת)
החרדי אמר לו רגע, הסתובב, הוריד את הכיפה תחת הכובע (השאיר את הכובע) - בלי הבחור ראה
הוציא את התפילין שלו, שם עליו את הכיפ, החל לשים עליו את התפילין ראש, את היד הבחור שם בעצמו
החרדי הוציא את הסידור, נתן לו לקרוא
הכל בלי שום מילים נוספות.

שסיים, ארז את הכל,
אולי היתה שם מילת תודה, אבל אם היתה היתה קטנה
והחרדי המשיך בדרכו ברכבת.

זה משהו שעוד לא ראיתי.

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

פסטיבל קולנוע רוחני בתל אביב

בימים אלה ( 14-16 באוקטובר) מתקיים פסטיבל הקולנוע הרוחני בתל אביב.

קולנוע רוחני יכול להשמע פלצני, אבל בכל זאת אני אוהב את זה שזה קורה, וזה קורה בתל אביב.
הסרטים שראיתי מציעים אפשרויות נוספות להסתכל על המציאות.
אז זה נכון שהם לא בהכרח שלמים/ אומנותיים, אבל הם מציעים הצעות ומבטים, כך שמעבר לציניות אפשר בהחלט להנות מהם.


יום שבת, 9 באוקטובר 2010

נמצאו גנבי האופניים בתל אביב

כמעט כל מי שיש לו אופניים בתל אביב מצא את עצמו בלעדיהם: כמעט כל מי שמחזיק אופניים פעילות (דהיינו שהוא רוכב עליהם) בתל אביב מוצא את עצמי מתלבט האם ללכת למשטרה בשביל לדוח על גניבת האופניים שלו בתל אביב.

בכל אופן, תופעה ידועה, ומוכרת.
מצד אחד ההתנהלות באופנים היא מאוד נוחה. מצד שני אחוזי הגניבות הם עצומים.

לפני מספר ימים בעודי יושב בבית קפה במרכז תל אביב אני רואה מכונית של הפיקוח העירוני עוצרת ליד אופניים הקשורות לעמוד חשמל, יוצאים ממנה שני חברה עם מדים, הם שברו את המנעול (תוך שניות), לקחו את האופניים והעמיסו אותו על הרכב שלהם.

לא התאפקתי ורצתי לשאול אותם מה הם עושים..
הם אמרו לי שהאופניים מפריעות להתנהלות התקינה במדרכה ולכן הם לוקחים אותם..
שאלתי : ומה אם להשאיר פתק לבעל האופניים שהאופניים שלו נמצאות במחסני עיריית תל אביב?

פה הם כבר לא ענו ונסעו...

אני מתחיל לחשוב שחלק מגניבת האופניים בתל אביב נעשית בחסות העירייה.
זה מעצבן
מאוד!!!


יום שבת, 28 באוגוסט 2010

הסרט זוהי סדום

זוהי סדום הוא סרט טוב, מצחיק, משעשע.
לא מדובר בקומדיה קורעת מצחוק שכל רגע ורגע צריך להחזיק את הבטן. אל תלכו עם ציפיה כזאת כי תתאכזבו.

אבל כן מדובר על קומדיה מצחיקה, ישראלית, שכיף לראות אותה.

זהו סרט שבהחלט שווה צפייה.

סרט מאוד ישראלי, סרט שמתכתב עם הרבה סרטים ישראלים ישנים (מציצים...).
זר לא יבין. מי שלא מצוי בהוויה הישראלית לדורותיה לא יבין את הסרט.
סרט שעשוי להיות סרט פולחן בעתיד.

הליהוק של תפקיד אברהם הוא מצוין ומצחיק.

בקיצור שווה. (אבל לא חייב:)




הסרט צוות לעניין

הסרט צוות לעניין הוא סרט חלש. רציתי לכתוב בינוני אבל הוא בינוני מינוס מינוס.

הלכנו אליו בתור סרט צהרים, לזכר אהבתי את הסידרה The A-Team

סרט אולי טיפה נחמד, אבל בלי יורת מידי פעלולים, או תחכום...
באמת סרט של סדרות של פעם... בלי חידושים.

אז .. אפשר ללכת. אבל בהחלט לא חייב.


הרב לייטמן בתל אביב

בתל אביב ישנם הרבה עם זיקה לרב לייטמן.
יש כאלה שבעד, יש ממש חסידים, יש כאלה נגד.
בכל מקרה, להרבה אקטיביסטיים מסוגים שונים יש דעה על התופעה הזאת של הרב לייטמן.

יש אנשים שעברו לקהילה שלו בפתח תיקווה, יש כאלה שרואים/ צופים בו. יש כאלה שנותנים לו את המעשר. (ההוראה שלו שמי שלומד אצלו ינסה להפריש מעשר לטובת הארגון).

הדעות חלוקות... כמו כל גורו.

יום רביעי, 11 באוגוסט 2010

הסרט: הסוכנת סולט - ביקורת סרטים

הסרט סולט הוא סרט פעולה, גם עם מרדפים כיפים וגם עם עלילה סבירה.

סרט פעולה שכיף לצפות בו. בנוסף לאנג'לינה ג'ולי....

ביחס לג'אנר, התסריט הוא טוב, יש לפחות שני טוויסטים טובים בעלילה.



לסיכום:
אני נהניתי,
לא חייבים ללכת,
מתאים לסרט אחהצ או יום חול בערב
טוב להתאווררות - לאוהבי הג'אנר

ערבי יולי אוגוסט בתל אביב

תל אביב, בערבי יולי אוגוסט הם נעימים במיוחד. במיוחד במקומות ליד הים.

החום שוקע, יש חופשה, תירים מחול מגיעים

יש איזו בריזה נעימה, שהיא לא רק ליד הים אלא גם כמה רחובות שנושקים לבורשוב, פרישמן.
בתי הקפה, פיצוציות, מסעדות זולות ... כולם פתוחים,  מפוצצים - במובן הטוב של המילה.

כן, כיף לחיות בתל אביב

יום ראשון, 18 ביולי 2010

תל אביב - עיר בלי הפסקת בנייה

בתל אביב כל הזמן משפצים. כמעט בכל רחוב יש לפחות בית אחד שמשפצים אותו.
לא יעזור כלום. גמרו שיפוץ אחד.. מישהו אחר מתחיל שיפוץ שני.
לעתים העיריה מצטרפת לעבודות תשתית ברחוב.

אולי שזה קשור לצפיפות של העיר. ולאופים של התושבים:
סיפרו לי שבערים באירופה, כאשר מישהו עובר לבית חדש אז הוא מקסימום צובע קיר. פה הורסים/ בונים/... וחוזר חלילה.

במרכז תל אביב יש כל הזמן הרגשה של מגורים ליד אתר בנייה.
כמעט אף פעם זה לא נעשה בלתי אפשרי. איכשהו הרעש נסבל (פרט ליוצאי דופן).
אבל חוק זה חוק: בכל רחוב במרכז תל אביב יש לפחות דירה אחת בשיפוצים. 

יום חמישי, 3 ביוני 2010

נגמר הגראס בתל אביב ובכל בארץ

יש עכשיו מחסור עצום בגראס. 
למעשה אנשים הפסיקו להשתמש בגראס ובחשיש. זהו. אין אספקה
זה מצחיק. אנשים שניסו להיגמל שנים.. עכשיו אין להם ברירה. 

השמועה מדבר על כך שהמצרים סגרו את הגבול עם סודן וכתוצאה מכך לא מגיע לחברה אספקה. 


אז אם תראו אנשים היפראקטיבים בתל ובארץ בכל תבינו למה. 

יום שלישי, 18 במאי 2010

חתולים בתל אביב - פרומו

כמות החתולים בתל אביב היא מדהימה.
מעבר לעובדה שלא מעט אנשים מחזיקים חתולים בבתים, הרי שהחתולים נמצאים ברחובות, בשכונות ועוד.
בהמשך אכתוב כמה פוסטים יותר מפורטים בנושא.
אבל בינתיים... פרומו
:)

יום שני, 17 במאי 2010

אימא חד הורית בתל לבת בגיל צבא

יש לי ידידה שבחרה ללדת את הבת שלה בלי אבא. אני חושב שהקושי שלה היה להיות בזוגיות אבל .. אינני יודע.

מישהו מהגברים שהיא אהבה הסכים "לתת לזה זרע" (כמה זה נשמע מוזר כשכותבים את זה).
בכל מקרה היא הבטיחה לאבא, בכל לשון של התחייבות, שהיא לעולם לא תספר מיהו (יש לו ילדים, משפחה משלו).

עכשיו הילדה, בת יחידה לאימא,  מתקרבת אוטוטו לצבא ויש בינה לבין אימא מריבה איומה, הן כמעט לא מדברות. 
הילדה דורשת לדעת מי אביה או לנתק את היחסים עם אימה. 

אינני יודע איך זה יגמר כמובן אבל אני לא מקנא באימא. איזה דילמה איומה עומדת בפניה. ומי יודע מהו הדבר הנכון לעשות ואיך נכון לעשותו. 

יום רביעי, 5 במאי 2010

במוניות, תמיד כדאי לנסוע עם מונה

בתל אביב יש כמה צורות התנהלות עדיפות

  • ברגל
  • באופנים
  • במוניות
אפשר גם ברכב, אבל כמעט תמיד זה פחות נוח. 

עשיתי אינספור ניסיונות. כמעט תמיד עדיף לבקש שיפעילו את המונה. 
אני לא זוכר אפילו פעם אחת שההצעה של נהג המונית היתה נמוכה יותר מהמונה. 

לפעמים נהגי המוניות מעקמים את הפרצוף: זה מחיר קבוע, זה רק... וכד'
אני מבקש שיפעילו את המונה.
זה קל כי אני מכיר את העיר ולא קל לנהגי מוניות "לעשות עיקופים". 
ובכל זאת, כלל אצבע לכולם: להפעיל את המונה :)


לידיעה: אחד החוקים במדינת ישראל שאם הנהג מבקש אז הם חייבים להפעיל את המונה. אם הם לא עושים כך, יש לקחת את מספר הרישיון (כובע - הוא נמצא בתוך המונית) ולשלוח מכתב למשרד התחבורה.
יכולים לקנות אותם בסכומים עצומים, ויכולים לשלול להם את הרישיון לזמן מסוים.



יום שני, 3 במאי 2010

הפגנת נוער מרשימה

ביום ראשון עברתי דרך הירקון וישבתי בבית קפה ביהודה המכבי.
בירקון היו הרבה מהנוער העובד. זה לא ה"קן" שלהם (יש שם צופים) אבל הם היו רבים. חשבתי שמדובר באיזה מחנה צופי לחולצות הכחולות.

פתאום החלו להופיע גדודים של נערים ונערות שהלכו מויצמן לכיכר המדינה ומשם.. אין לי מושג לאן.
הם היו עם תופים, התנועה נעצרה.
מה שהרשים אותי זה שהם היו המונים,  בכל פעם שנפתח פער ביניהם וחשבתי שזה הסוף, הופיעו עוד ועוד ועוד חברה צעירים שצועקים משהו.

אינני יודע על מה היתה ההפגנה אבל הרשים אותי שהצליחו לגייס כל כך הרבה נערים ונערות להפגנה לטובת משהו.
לפי הכמות הבנתי שמדובר על חברה שבאו מכל הארץ

בנוסף, בשולי הדברים, היתה שם קבוצת ערבים (נוער עובד). אין ספק, לא היה קשה לזהות אותם, הם היו הכי ממושמעים, עם כל הביגוד, כולם היו עם תופים... נראה שלא קל להיות מיעוט בארץ בשום מקום.

החלילן מדיזינגוף סנטר

כנראה מידי ערב סביב 22:00 מגיע לנגן מישהו על חליל צד ברחבה של הכניסה הראשית לדיזינגוף סנטר, מהצד של בנק הפועלים.
כשהתחלתי לעבור שם בערב לפני יותר משנה, שמעתי אותו ןמאוד התרגשתי. הוא ניגן מאוד יפה. התקשרתי אפילו לבת זוגתי לספר לה על כך.

מאז, בכל פעם שאני עובר שם (לערך פעם פעמים בשבוע) אני שומע אותו, באותו רפרטואר, הוא לא משנה כלום. הוא יודע 3 יצירות של באך.. וזהו.
זה קצת מוזר, אבל זה תמיד אותן יצירות.

אז גם עכשיו זה מרגש, אבל אולי קצת פחות מלהיב.

יום שבת, 17 באפריל 2010

כמו שישראל הרגיזו את השבת, השבת הרגיזה את בני ישראל

לפני כמה זמן השתתפתי בסדנה שהיו שם (במקרה או שלא) שני אנשים דתים.
האמת, עשו לנו את המוות.

זה לא שהיה לי רצון טוב להתחשב, אבל...

ומשם יצאתי עם המשפט:
כמו שבני ישראל הרגיזו את השבת (או עשו לה את המוות)
השבת הרגיזה את בני ישראל (או השבת עשתה לה את המוות)




יום ראשון, 11 באפריל 2010

ערב יום השואה בתל אביב

ישנם ימים בתל אביב שהכל סגור. כל בתי הקפה, מקומות הבילוי - סגורים.
זה עצוב לראות עיר סגורה, זה בעיקר מאוד משונה.

בימים האלה, יש לי התבאסות מסוימת שהכל סגור. שאי אפשר לשבת בבית קפה. אני כמובן מבין את זה ואני חושב שזה נכון וכך צריך שיהיה.
ובכל זאת
עצוב לראות עיר סגורה


יום שבת, 10 באפריל 2010

לקבל עדכונים בכל פעם כשאני מעדכן את הבלוג שלי

התפלאתי לגלות כמה אנשים התחילו לעקוב אחרי הבלוג שלי. זה מוזר. חשבתי שזה בלוג איזוטרי שאף אחד לא יהיה לו עניין בו. משהו כזה לכתוב לעצמי.
בכל מקרה זה כיף.

ועכשיו באופן מסודר:
מי שרוצים לעקוב אחרי הבלוג, יכולים לעשות זאת

יום רביעי, 7 באפריל 2010

סידורי אבטחה בנמל התעופה בגרמניה

כשנוסעים בנמל התעופה בגרמניה, חשוב לדעת שיש סידורי אבטחה מאוד קפדניים. אולי יותר מכל מקום אחר בעולם.

הבאנו בטעות פורס גבינה בתור מתנה ושמנו אותו בתוך התיק יד.
לא ידענו, אבל הסכין שנמצאת בפורס היתה בשני מימלמטר יותר מהאסור.

הסכין נמצאה ועשוי לנו מלא בעיות. (החרימו לנו אותה/ מילאנו טפסים, עברנו על החוק בגרמניה.. התכתבויות וכד').


לא נורא, אבל בהחלט גם לא נעים.

יש לשים לב

יום ראשון, 4 באפריל 2010

על המים בברלין

אנחנו גרים בדירה של מישהי שחזרה לארץ לשבועיים.
אחד הדברים המרשימים (ויש כמה) זה המים.

המים מהברז פה הם ממש טעימים לי. ממש כיף לשתות אותם.
לא עשיתי מחקר מהיכן הם מגיעים, אבל כנראה שמים זורמים מנהרות לא חסר להם.

למעשה, אני אוהב לשתות אותם בכוסות של יין. יש פה כוסות של יין, שמזמינות את המים מהברז
והטעם... (בלי להיות ציני) פשוט נפלא.

מומלץ:)

הבלוג הוא רצון לזכור את הרגעים החשובים /החוויות

הרבה פעמים מגיע הזמן שבו כותב/ת הבלוג שואל את עצמו/ה מדוע אני כותב/ת את הבלוג?
ואז הוא או היא מהרהרים במרחבי הבלוג מדוע הם עושים זאת, האם כדאי להמשיך לעשות זאת ועוד...

אני סבור שחלק מהסיבות המרכזיות שבגללן אני כותב את הבלוג זה בשביל לזכור. להנציח.
אני לא מתפלא שאנשים רוצים להנציח את הפעילויות שלהם, את מי הם פגשו, מה עם עשו, מה הם אכלו וכד'. כמובן שמדובר בניסיון עקר, החוויה היא פנימית, ולא חיצונית.
ויחד עם זאת... הניסיון נמצא.

הניסיון קיים. זה מה שזה...

יום חמישי, 1 באפריל 2010

מילה על המוזיאונים היהודים בברלין

היינו במוזיאונים יהודים בברלין.

ישנם שני דברים שבולטים לעין, והם נמצאים בניגוד למוזיאונים אחרים:

  • הראשון הוא שיש שמירה. ממש שמירה קפדנית וזה בניגוד למוזיאונים אחרים.
  • השני שמשני המוזיאונים שביקרנו בהם הרגשנו שגובים מאיתנו יותר כסף ממה שגבו מאיתנו במוזיאונים האחרים: זה היה על האוזניות שעלו יותר וכד'.
איכשהו שני הדברים לא מפתיעים
:)


יום שלישי, 30 במרץ 2010

הנקודה היהודית בברלין - מבוא

אנחנו נמצאים כבר כמה וכמה ימים ועדיין לא הלכנו לסיור בעקבות הנקודה היהודית.
עדיין לא הלכנו לראות את אנדרטת השואה וכד'.

היינו בגן חיות, במוזיאונים, במסיבה... אבל עדיין לא "יצא לנו" לראות את הנקודה היהודית.

אנחנו מתרצים את זה בחוסר זמן וחוסר חשק.

אבל אולי זה כמו ליטוטס - דווקא מה שלא מדברים, שלא מזכירים, הוא הדבר הבולט


פסח, זהות יהודית, ברלין

את ערב פסח עשינו בברלין עם עוד כ- 40 ישראלים לערך.
ערב נחמד, שהיו בו מעט תיירים כמונו, הרוב כאלה שגרים שם, וחלק אחר "נספחים".

אני חושב שזה ערב פסח שעבר לי הכי מהר. היו מעט שירים, והרבה גרסאות :)

בארץ, לרוב, אני לא שש לחגוג חגים גדולים, ולמעשה יש לי ציניות מסוימת לגביהם.
אבל הנה כאן, בחול, עשינו מאמץ מסוים להיות נוכחים בסדר (להסתכל באינטרנט, למצוא סדר בברלין, ולהגיע), הגענו, ואפילו נהנינו.

זה מעניין לגלות זהות יהודית דווקא ממרחק של מקום.

יום שבת, 27 במרץ 2010

יום שבת, 27 בפברואר 2010

אווטר - הסרט

אווטר. סרט תלת מימדי.

לא חובה. אבל בהחלט שווה כסרט פעולה עם אנימציה מאוד מיוחדת.

הטוב, והרע מזכיר קצת את האגדות של שר הטבעות ועוד.

אני נהניתי.

יום ראשון, 3 בינואר 2010

תופעה מוזרה בתחבורה ציבורית

כשנוסעים בתחבורה ציבורית בתל אביב (ואולי במקומות אחרים) ישנה תופעה מוזרה.
אני כותב מוזרה למרות שבעצם היא רגילה, וקשה לראות אותה כמוזרה. אבל כשחושבים על זה היא נראית מוזרה.

כשאנשים צריכים לרדת, בתחנה, או במקום מסוים, הם מסדרים את עצמם (את התיקים וכד') בצורה כזאת שאיך שהנהג עוצר הם יורדים.

מתברר שבדנמרק זה לחלוטין אחרת.

שם, נהג האוטובוס עוצר, ואז אנשים מתארגנים, לובשים את המעילים וכד', ורק אז יורדים.
ישראלים (סיפור ששמעתי ממקור ראשון) שמגיעים לשם, ומנסים להתארגן בזמן הנסיעה, רגע לפני שהנהגים עוצרים מקבלים מבטים תמהים, מדוע הם עומדים בזמן הנסיעה.

ובאמת, רק בהשוואה בין תרבותית יכול להתברר שיש אופציות נוספות.


רשומות פופולריות