יום שבת, 7 בנובמבר 2009

עצרת לרצח רבין 14 שנה

היום, 7.11.09 הייתי בעצרת לרצח רבין.
כל אחד זוכר (או כמעט כל אחד) איפה הוא היה כשהוא שמע על הרצח.
גם אני.

השנה קראתי משהו שהרגשתי לגביו משהו אמביוולנטי:

יש משהו באבל שהשמאל (ואני במובן מסוים בתוכו) לוקח לעצמו את הזיכרון לרצח, מנכס את הרצח.
ובאופן יותר מדוייק: היתה שם מודעה מאוד גדולה על ממשלת ביבי שהיא לא לשלום.
אני מודה שזה משהו שלא הייתי רוצה לראות בעצרת. צריך לקחת אותה למקום יותר כללי, ולא לאנטי מקומי לנגח מישהו.
(למרות שיש אולי מה לנגח אותו)

וגם למדתי משהו שלא ידעתי.
הוא היה חבר בנוער העובדה והלומד. זה בהחלט מידע חדש. היו שם מלא חברה צעירים מהתנועה.

וגם עוד משהו:
שרואים שני חברי צעירים בטח סביב כיתה י'-יב בן ובת יושבים ביחד. נראה מאוד רומנטי.
זה גם מעורר הרגשה נוגעת, וגם טיפה ציניות וגם הרבה חום: איזה יופי. זה המקום הקלאסי למפגשים רומנטיים אידיאולוגים.


יום שני, 2 בנובמבר 2009

גשם, האדם הקדמון ואני

לעתים, כשיורד גשם רציני, אני חושב על האדם הקדמון.

היום יש לנו בתים, הגנה מפני הגשם וכד'.
אבל פעם?
פעם החיים היו הרבה פחות בטוחים.
כאשר שומעים את הרעמים והברקים קל לטפח מחשבות על אלוהים ואלים.
אחרת, איך אפשר להסביר את מה שקורה? ואיך אפשר להתגונן מכל מה שקורה?

גם בי עולים פחדים שיש גשם כל כך חזק ומפחיד.

רשומות פופולריות