כל אחד זוכר (או כמעט כל אחד) איפה הוא היה כשהוא שמע על הרצח.
גם אני.
השנה קראתי משהו שהרגשתי לגביו משהו אמביוולנטי:
יש משהו באבל שהשמאל (ואני במובן מסוים בתוכו) לוקח לעצמו את הזיכרון לרצח, מנכס את הרצח.
ובאופן יותר מדוייק: היתה שם מודעה מאוד גדולה על ממשלת ביבי שהיא לא לשלום.
אני מודה שזה משהו שלא הייתי רוצה לראות בעצרת. צריך לקחת אותה למקום יותר כללי, ולא לאנטי מקומי לנגח מישהו.
(למרות שיש אולי מה לנגח אותו)
וגם למדתי משהו שלא ידעתי.
הוא היה חבר בנוער העובדה והלומד. זה בהחלט מידע חדש. היו שם מלא חברה צעירים מהתנועה.
וגם עוד משהו:
שרואים שני חברי צעירים בטח סביב כיתה י'-יב בן ובת יושבים ביחד. נראה מאוד רומנטי.
זה גם מעורר הרגשה נוגעת, וגם טיפה ציניות וגם הרבה חום: איזה יופי. זה המקום הקלאסי למפגשים רומנטיים אידיאולוגים.
