יש בו כמה חלקים שלי, לא היו אפשריים לצפייה (היה אפשר לעצום את העיניים ולחכות שזה יגמר).
יש בסרט הזה אמירה
התפאורה של הסרט היא השואה, אבל לא מדובר על סרט שואה.
אחד מרגעי השיא בסרט הוא לקראת סופו, כאשר רואים קהל נאצי בתוך בית קולנוע מריע לגיבור מלחמה שלו שהורג את האויבים, ולנו כצופים מורכב לראות את זה, אולם כמה דקות לאחר מכן הקהל הממשי בעולם (צופי הסרט) מריעים לקולנוע שנשרף והורג את הנאצים.
אינני יודע מה האמירה המוצהרת של הסרט הזה, אולם אני יכול לשער שמדובר על "כולנו אותו דבר", כולנו בני אדם, הנצים הם לא יורת רעים משאר בני האדם וכד'...
מה שאני לקחתי מהסרט הוא נושא הבחירה שעומדת בפני גיבורי הסרט ויוצר הסרט
הרבה פעמים עולה בשאלת מלחמת העולם השנייה שאלת השואה ועד כמה בחרו המשתתפים בה את התנהגותם.
1. בחירת טכנטינו שלא להיענות למציאות
בממזרים חסרי כבוד, טרנטינו בחר שלא להיענות למציאות שהתרחשה.
לקראת סוף הסרט, שנראה שהיטלר וגבלס עומדים למות בסרט שאלתי את עצמי איך טרנטינו יפתור את הבעיה ההיסטורית שזה לא מה שקרה.
בפועל הוא בוחר שלא לפתור את הבעיה ולא לישב את הקונפליקט עם המציאות ההיסטורית.
2. בחירת אחד מהגיבורים שלא לציית לתפקיד
המפקד האמריקאי אמור לציית להסכם שנרקם בין המפקד שלו לבין הקצין הנאצי. הוא בוחר שלא להענות להסכם הזה.
3. יש עוד דוגמאות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה